בריקים – משחר ההסטוריה ועד היום.

בריקים היו חומר בניה רווח החל משנת 7500 לפנה”ס. בפוסט זה נפרט את ההסטוריה והאבולוציה של הבריקים בתרבות העולמית מאז ועד היום.

המזרח התיכון

הבריקים הראשונים בהסטוריה היו לבנים מיובשות. צורתן נוצרה באמצעות עיצוב אדמת חימר טבעי ויבושן נעשה תחת השמש עד שהיו קשות וחזקות מספיק.
הבריקים העתיקות ביותר שהתגלו, נוצרו במקור מבוץ אשר עבר עיצוב והן מתוארכות לשנת 7500 לפני הספירה, הן נמצאו בתל אסוואד שבסוריה ובדיארבקיר שבטורקיה.  ממצאים מאוחרים יותר מתוארכים בין 7,000 ו6,395 לפני הספירה ביריחו ובמס’ כפרים בפקיסטן.

בריקים קרמיים, או ‘בריקים שהותכו באש’ נכנסו לשימוש מוקדם בהסטוריה החל משנת 2900 לפני הספירה בפקיסטן.

בריקים בסין

בסין הפרה-מודרני, בריקים היו בשימוש לפני הספירה באתרים ליד קסיאן. הבריקים יוצרו בכמויות גדולות תחת מלוכת שושלת זהו (ZHOU) לפני כ-3,000 שנה, וראיה לחלק מהבריקים הראשונים שהותכו באש אשר יוצרו התגלתה בהריסות המוארכותאחורה לשושלת זו

המדריך לנגר ‘Yingzao Fashi’, פורסם בשנת 1103 בזמן מלוכת שושלת סונג, ומתאר את תהליך יצור הבריקים והלבנים, כולל טכניקות זיגוג שהיו אז בשימוש. באמצעות אינציקלופדיה מהמאה ה-17, הצליח ההסטוריון תימוט’י ברוק להניח קווי יסוד לתהליך ייצור הבריקים בתקופת שושלת המלוכה הסינית מינג:

על אחראי הכבשן היה לוודא שהטמפרטורות בתוך הכבשן נשארו ברמה שתגרום לחימר לנצנץ בצבע של זהב מותך או כסף, בנוסף היה עליו לדעת מתי לספק לכבשן מים על מנת להשיג את הזיגוג החיצוני.
לפועלים אנונימיים ופחות מיומנים בייצור בריקים: ערבבו חימר ומים, הסיעו בקר מעל לתערובת על מנת לדחוס ולהשטיח אותה, הוציאו והעבירו אותה אל מסגרות עץ סטנדרטיות (42 ס”מ / 20 ס”מ / 10 ס”מ), החליקו את פני השטח החיצוניים עם חוט, הסירו את המסגרות וחתמו על האבנים היכן יוצרו האבנים ועל ידי מי. הטעינו את הכבשן בעץ ופחם, תערמו את הבריקים בתוכו והסירו אותן כאשר יתקררו והכבשן עדיין חמים. קישרו אותן יחד והכינו אותן להובלה.

אירופה

תרבויות מוקדמות בסביבות הים התיכון אמיצו את השימוש בבריקים כולל היוונים והרומאים הקדומים.
הרומאים תפעלו כבשנים ניידים ובנו מבנים גדולים מבריקים לכל אורך האימפריה הרומית והטביעו את חתימתם עליהן.
במהלך תחילת ימי הביניים, השימוש בבריקים לבניה הפך פופולארי בצפון אירופה, לאחר שהוצג להם לראשונה בצפון מערב איטליה. סגנון עצמאי של ארכיטקטורת בריקים, הידועה כ’בריקים גות’יים’, שגשגה במקומות אשר עניים בסלעים. דוגמאות לסגנון הארכיטקטורי הזה ניתן למצוא היום בדנמרק, גרמניה, פולין ורוסיה.

סגנון זה התפתח לרנסאנס הבריקים עם שינוי סגנונות כאשר הרנסאנס האיטלקי התפשט לצפון אירופה, בעודו מוביל את אימוץ מוטיבי הרנסאנס לבניה באמצעות בריקים.

הובלה של בריקים רבים למרחקים ארוכים, כמו גם חומרי בנייה אחרים, היו יקרים מאוד עד לפיתוחה של מערכת התחבורה המודרנית הכוללת תעלות, כבישים ורכבות.

העידן התעשייתי

ייצור בריקים הפך פופולארי למדי בהתהוותה של המהפכה התעשייתית שהקימה מבני תעשייה באנגליה. בשל התיעוש והכלכלה, הבריקים הפכו לחומר הבניה המועדף, אפילו באיזורים בהם אבנים טבעיות היו זמינות בשפע.
הסטנדרטיזציה של בריקים אדומים כחומר בניה מועדף התרחשה בלונדון, כאשר הם נמצאו בפתרון מתאים לבניית מבנים בולטים אשר ניתן להבחין בהם גם בערפל כבד ולמנוע באמצעות כך תאונות דרכים.

המעבר בין הדרך המסורתית לייצור בריקים בעבודת יד לייצור בכמויות גדולות באמצעות מכונות התרחש לראשונה במחצית הראשונה של המאה ה-19.

כיום, ישנן דרכים אלטרנטיביות לייצור בריקים באמצעות חומרים המאפשרים את הורדת משקל הבריק, צפיפות החומר ואף חיפוי קירות בלבד במקום בניה המגבילה את גובה המבנה. בנוגע לשיטות אלו נכתוב בפוסט אחר.

מאמרים נוספים:

סגירת תפריט
דילוג לתוכן